השף אייל שני פתח לאחרונה גלידריה חדשה בתל אביב, שנושאת את השם הפשוט אך המעורר סקרנות – "קסטה".
כששמעתי על הפתיחה, הדבר הראשון שעשיתי היה להציץ בתפריט. לא בשביל לראות את הטעמים, אלא כדי לחפש את מה שאני כבר יודעת שאראה: השפה.
שפת המותג של אייל שני.
כשקראתי, לא התאכזבתי.
"גלידה מלוכלכת באספרסו חזק."
"שני טעמים מרתקים."
לא מדובר פה בתיאורים קונקרטיים. אין פירוט של אחוזי שומן או מקור הווניל.
יש כאן חוויה. עולם רגשי. סיפור. ובעיקר – יש כאן מיתוג.
רוב העיסוק במיתוג סובב סביב האלמנטים הוויזואליים של מותג: לוגו, פלטת צבעים, טיפוגרפיה, עיצוב אריזות.
אלו הם הסמלים המוכרים לנו כל כך – הקשתות הזהובות של מקדונלד’ס, הבקבוק הצלול של אבסולוט, הצבע האדום של קוקה קולה או התפוח הנגוס של אפל.
אבל מיתוג הוא הרבה יותר מזה.
מותג אמיתי נבנה מתוך הזהות שלו והנכסים הייחודיים.
זה יכול להיות סיפור מיוחד של הקמת העסק, או יכולת ייחודית, או חזון מעורר השראה.
כמו שכל אדם מדבר אחרת – כך גם מותג צריך לדבר בשפה שלו. השפה היא מרכיב קריטי בזהות של כל מותג – ובמקרה של אייל שני, זה אחד הכלים החזקים ביותר בארסנל שלו.
רוב המסעדות בארץ ובעולם מציגות תפריטים דומים: "סלט קפרזה", "מרק בצל", "עוגת גבינה". במקרה הטוב – תיאור קצר של הרכיבים. תיאור טכני, תכליתי, נקי. אבל אצל שני, כל מילה נבחרת כמו במשחק מילים פיוטי. מדובר כמעט בשירה לירית.
זה למשל מתוך תפריט "המזנון" שלו:
• "נדרס תפוח אדמה אפוי ושמנת עם שמיר, שום ובצל ירוק, דרוסים 6 פעמים בין 2 ניירות"
• "פטריות מכושפות מוזהבות על פלדה לוהטת מסוחררות בבצל ירוק ושמנת חמוצה".
המילים נועדו לא רק לתאר – אלא להפעיל את הדמיון. הן מספרות סיפור, מזיזות משהו בלב, משדרות תשוקה, סקרנות, פואטיקה. הן מעוררות תחושה. והתחושה הזו – היא המותג. וזה עובד. המסעדות של אייל שני הן מהמצליחות ביותר בארץ למרות התמחור הגבוה ביחס לחומרי הגלם והמנות.
1. שפה יוצרת בידול: בעולם שבו כולם מציעים גלידה, כולם מציעים סלט, כולם מציעים חוויה קולינרית – מה כבר אפשר לחדש? אתה מחדש כשאתה מדבר אחרת. כשאתה בונה עולם תוכן אחר לגמרי. כשלקוח קורא "גלידה מלוכלכת" – הוא עוצר. הוא סקרן. הוא לא קרא דבר כזה בתפריט אחר. וזה כבר חצי הדרך לרכישה.
2. שפה יוצרת זיהוי: השפה של איל שני כל כך ייחודית, עד שאנשים מזהים את העסק רק לפי הסגנון של התפריט. כפי שאמרה לקוחה שעמדה בתור ל"קסטה": "לא צריך לכתוב שזה של איל שני – מספיק לקרוא את התפריט". זהו מיתוג עמוק יותר מכל לוגו. כששם אפילו לא נדרש – רק סגנון – אתה יודע שיש לך מותג חזק ביד.
3. שפה יוצרת רגש: תיאורים כמו "נמסה על הלשון", "מתפרקת לתוך החיך", "נדרסת" – הם לא סתם יפים. הם חושניים. הם מחברים אותנו לאוכל לא רק דרך המוח, אלא דרך החושים, הם מציתים לנו את הדימיון.
כמי שעוסקת בבניית מותגים, אני רואה שוב ושוב את הנטייה להזניח את המילים.
בהרבה ארגונים מיתוג = לוגו ואולי קצת צבעוניות.
מותג חזק נבנה דרך הסיפור שהוא מספר – והסיפור הזה עובר בכל נקודות המגע עם הלקוח: החל מהחתימה במייל, דרך שמות המוצרים, הניוזלטר, אנשי השירות ועוד.
הסיפור צריך להיות מסופר ולהיראות אחיד בכל נקודות המגע, כדי שהלקוח שלנו יחווה סיפור קוהרנטי וכך ההיכרות שלו עם המותג שלנו תלך ותתחזק.
אייל שני הוא לא היחיד. בעולם כולו אפשר למצוא מותגים שבנו את עצמם דרך שפה יוצאת דופן:
• Innocent Drinks – מותג משקאות בריטי שהפך למפורסם בזכות שפת המותג הילדותית אך הסרקסטית והמצחיקה שלו שבאה לידי ביטוי על המוצרים ובקמפיינים.
• מותג הגלידות "בן אנד ג'ריס" שנתן לגלידות שלו שמות כמו Chunky Monkey, Americone Dream, Light, Caramel , Action.
1. תחקרו את זהות המותג שלכם: איך הייתם רוצים שירגישו כשמדברים איתכם? האם אתם קלילים? רציניים? מצחיקים? רשמיים?
2. כתבו כאילו אתם אדם: תנו למותג קול אנושי. תדמיינו אותו מדבר עם הלקוחות שלו בשפה שלו.
3. היו עקביים: כמו צבע, גם שפה חייבת להיות עקבית בכל מקום – באתר, במיילים, בפרסומות, בשירות הלקוחות. רק כך היא תחקק בתודעה.
4. השקיעו במילים הקטנות: בכל מקום שיש טקסט – יש הזדמנות למתג. כפתור "שליחה"? אולי "יאללה, בוא נצא לדרך!". תיאור מוצר? אולי סיפור קצר. הודעת שגיאה? הזדמנות לבדל את עצמך.
אייל שני מזכיר לנו שמותג לא מתחיל ונגמר בלוגו – אלא גם במילים ובסגנון שאנחנו בוחרים, בסיפורים שאנחנו מספרים, ובעולם שאנחנו יוצרים סביב המוצרים והשירותים שלנו.
אז בפעם הבאה שאתם כותבים תפריט, או דף נחיתה, או אפילו מייל אוטומטי ללקוח – תשאלו את עצמכם: האם אפשר לדעת שזה אנחנו, גם אם השם שלנו לא כתוב? אם כן – כנראה שאתם בדרך הנכונה לבנות מותג אמיתי.
מיתוג הוא אחד מאותם מושגים שיווקיים שעלולים להיות מעורפלים ומבלבלים.
קל יחסית להסביר מהו מיתוג אם נסתכל על מים.
מים תמיד נראים אותו דבר, לא? אז איך ייתכן שחברות שונות מוכרות בדיוק את אותו מוצר – ועדיין מצליחות לשכנע אותנו לקנות את הבקבוק שלהן ולא של המתחרים? וחלקן גם גובות מחיר גבוה יותר (פרמיה) על המוצר שלהן?
התשובה היא: באמצעות יצירת מותג.
מותג הוא האופן באמצעותו אני מבדלת את המוצר או השירות שלי מהמתחרים ומשכנעת את הצרכן שכדאי לו לקנות דווקא את המוצר שלי, גם אם הוא עולה יותר.
אפשר לחשוב על מותג כרעיון או דימוי שיש לאנשים בראש כשהם חושבים על מוצר או שירות כלשהו.
המותג אינו רק תכונות פיזיות, אלא גם הרגשות והתחושות שמתפתחים אצל הלקוחות כלפי החברה או המוצר שלה.
השילוב הזה – של אותות פיזיים ורגשיים – מופעל כשאנחנו נחשפים לשם, ללוגו, או לקמפיין של המותג.
מוצר ניתן להעתקה בקלות ע"י מתחרים, אבל מותג תמיד יהיה ייחודי.
למשל, הטעם של פפסי וקוקה קולה דומה מאוד, ובכל זאת – יש אנשים שמרגישים חיבור עמוק יותר לאחד מהם.
מיתוג הוא התהליך שבו אנחנו מעניקים למוצרים ושירותים את "הכוח" של מותג.
זהו תהליך של עיצוב והענקת משמעות לארגון, לחברה או למוצרים שלה – דרך עיצוב תודעתי במוחם של הצרכנים. מדובר ב אסטרטגייה שיווקית שנועדה לאפשר לאנשים לזהות ולחוות את המותג, להבין מה הוא מייצג – ומה הוא לא.
אחת לשבועיים אני שולחת סיכום של מאמרים ורעיונות בנושאים של
אסטרטגיה, ניהול, שיווק וחווית לקוח.