מה עוד לא נכתב על המיתוג מחדש של חברת הרכב "יגואר"?
בסוף שנת 2024, חברת הרכב הבריטית הותיקה "יגואר" יצאה במיתוג מחדש, שכלל שינוי לוגו ושפה תקשורתית חדשה תחת הסיסמא "Copy nothing".
הסיבה למהלך היא, ככל הנראה, הדעיכה במכירות המותג מאז 2019.
כתבות ברשת מעידות ש"יגואר" מכרה רכבים שלא עמדו בהבטחת המותג שלה וסבלו מהרבה בעיות מכניות.
לאור זאת, הבעלים – תאגיד Tata Motors החליטו בעצם להפסיק את הפעילות הקיימת ולהתחיל למכור רכבים חשמליים.
בנוסף, הם מפסיקים לייצר ולמכור רכבי פרימיום ועוברים לשחק בשוק רכבי היוקרה, שהוא אמנם קטן יותר, אבל הרבה יותר ריווחי.
בעקבות המהלך, הרשת געשה ורעשה – יגואר ספגה הרבה ביקורת מאנשי שיווק, פרסום ויח"צ ומהציבור בכלל.
אילון מאסק למשל צייץ "האם אתם מוכרים מכוניות?", בתגובה לסרטון שלא מראה אפילו רכב אחד.
במשימה הזו יגואר עמדה בהצלחה רבה – היא יצרה שיח בהיקף נרחב בכל ערוצי התקשורת.
כולם שמעו על “יגואר” ועל המיתוג מחדש שלה.
מה עבד פחות טוב?
אפשר להתווכח אם השפה הקריאטיבית החדשה היא נכונה ל"יגואר" או ליצרנית רכבים בכלל, אבל יש שתי טעויות מרכזיות, שעליהן אי אפשר להתווכח:
1.יגואר יצאה במיתוג החדש, השקיעה סכומים נכבדים במדיה, אבל אין לה אף מוצר למכור.
הרכבים החשמליים הראשונים יהיו מוכנים רק ב-2026.
היא הציגה רכבים בתערוכת הרכב במיאמי לא מזמן, אבל אלה היו רכבי קונספט – לא משהו שבאמת נוסע.
לדעתי, אנחנו כבר מזמן לא נמצאים בעולם שבו אפשר היה לספר סיפור מותגי, עתיר רגש ומדיה, שמתחתיו מסתתר מוצר דל.
החלטות צרכניות הן כמובן מושפעות מרגש, אבל צריכה להיות לצידו אמת מוצרית. נגמרו הימים שאפשר למכור עטיפה ריקה.
2. בלוגו החדש, "יגואר" ויתרה על הנכס האייקוני החזק שלה – "החתול השועט".
מבחינה אבולוציונית, לבני אדם הרבה יותר קל לזכור ויזואלים מאשר טקסט.
השפה הכתובה היא רק בת 5,000 שנה, בעוד שבציורים השתמש האדם הקדמון.
אנחנו רואים את זה למשל בקשתות של מקדונלדס או ה"סווש" של נייקי, שאנחנו מזהים מרחוק, בלי צורך לקרוא את שם המותג.
יגואר, משום מה, החליטה לוותר על הנכס הזה. מעבר להיותו ויזואל חזק הוא גם היה חלק מסיפור המותג.
מיתוג עוסק בבידול. זה אומר להישען על כל מה שיש לך שגורם לך להתבלט. משום מה, יגואר החליטה לנטוש את הנכס המבדל שלה.
ימים יגידו אם היא תצליח.
סרטון ההשקה של המיתוג מחדש: